שנים של הכנות קדמו לדעתי לביקור הזה בברלין בסתיו האחרון. כשאני אומרת שנים אני מתכוונת לכך שעוד בילדותי, ברלין היתה במחשבותיי: סקרנה, ריתקה ומשכה אותי לבקר, לתייר, ללכת ברחובות ובעיקר לנסות ולהרגיש, מה בדיוק היה שם?
במשפחתי, בדומה למשפחות ישראליות רבות, לא נסעו לשם. לאמא הספיקה נסיעה קטנה עם עצירת ביניים במינכן כדי להגיד לי כמה הגרמנית (בה שלטה באופן מדהים) היא שפה קשה ושהיא הרגישה כאילו האנשים שם נובחים עליה כשמדברים. לאחר הביקורון ההוא שוב לא התקרבה לשם לעולם.
והנה אחרי אין ספור דחיות ורצונות זה קרה ונקבעה נסיעה לברלין. לא אשקר שהיו לי חששות לפני, בתור דור 3, מה אחשוב על השפה? האם אסתכל על כל אדם מבוגר ברחוב ואתהה מה הוא עשה במהלך המלחמה? על כן נתקבלה החלטה מראש, למצות היטב את השבוע שהוקצב לי בעיר ולהקדיש זמן מוקצב עוד יותר לביקור באתרים "היהודיים".
ואז קרה הבלתי יאומן, הקסם הגרמני עבד גם עליי, מהרגע הראשון שנחתתי ושמתי את רגליי על אדמת ברלין, הרגשתי מיד בבית, תחושה שרק שתי ערים נוספות בעולם הצליחו ליצור (תל-אביב וניו יורק) כי בעצם כמו כל תושבת מטרופולין גדול, מיד התחברתי לעיר הצבעונית, והחלומות על הנאצים? נדחקו לקרן זווית.
 |
| הרכבת (כן כן) משונפלד לאלכסנדרפלאץ |
בתוך בליל של טיולים, הופעות, פארקים ובירות, שווקים ושמש אפילו אנדרטת השואה, מרשימה ככל שהיתה, לא גרמה לי להתרגשות מיוחדת, הרגשתי כמו כל תיירת אחרת ואפילו טובה יותר מאחרים כשתחושת "גאווה" מפעפעת בכל פעם שמישהו שואל אותך למוצאך, ואת לא מתביישת אלא זוקפת את החזה, מחייכת חיוך שבע רצון ואומרת "ישראל" (זה בלתי נשלט, מודה)
 |
| אנדרטת ההנצחה לשואה |
ביום למחרת, בביקור במוזיאון היהודי, כבר יותר קשה לעצור את הרגשות, המוזיאון כמובן מרשים מאוד ומקיף את חיי הקהילה היהודית הענפה שחיה בגרמניה לאורך מאות שנים, הוא מרתק ויודע להפנות את הזרקור הנכון לעבר, להווה ולעתיד הקהילה בגרמניה, אבל מי שמחפש שם תשובות? ימצא בעיקר עוד ועוד שאלות.
 |
| המוזיאון היהודי בברלין |
חצי שנה אחרי, ורק עכשיו האסימון מתחיל ליפול, בעקבות ספר עוצר נשימה "ברלין במלחמה" שמספר על החיים בבירה הגרמנית בזמן המלחמה, ועוסק בנושאים כמו שידורי הרדיו והתעמולה, בידור, אוכל בהקצבה, עלייה במספר תאונות דרכים בשל ההאפלה, וגם על רוצח סדרתי, הפצצות מהאוויר, מחסור והיהודים שפתאום נעלמו והותירו שם חלל גדול. "עם ישראל חי, בברלין" אמרה כתובת גרפיטי מוצלחת למדי שראיתי לאחרונה בתל אביב. בטח שהוא חי שם כי נורא קל לחיות שם. יפה, נעים, נקי, מסודר, די זול ומגניב אבל כל מי שיקרא אותו כבר לא יבקר ברחובות העיר בשנית, באותה תמימות יפה (וכיפית) שליוותה את הביקור הראשון שלי שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה